סעו לטייל ברמת הגולן

#סיפוריםפה_לחג_סוכות_ולכבוד_יום_ההולדת_שלי

לפני עשרה ימים כששאלו אותי חברותיי מה נעשה ליומולדת שלי, השבתי- כלום. לא התחשק לי להפיק משהו גדול, לא רציתי מסעדות, חו"ל לא התאים, ומתנות בכלל לא רציתי. יש לי הכל. לא צריכה כלום. אני בן אדם של חוויות.

קארן אחותי התעקשה, אחרי יומיים אמרתי טוב נו ניסע לאיפשהו בארץ. חשבנו דרום ואז פתאום דנה קיבלה המלצה על : אכסניה ברמת הגולן. שינינו את התכנית והזמנו חדר באכסניה לארבע. קארן, דנה, שלומית ואני.

כבר כמה שנים שאנחנו נוסעות יחד. לפעמים חו"ל, לפעמים בארץ. לפעמים חסרה אחת, הפעם כולן באו. התכנון היה לצאת ביום ששי ב 12:00 עד מוצ"ש.

עוד הרבה לפני ההחלטה הזו, הבת שלי נעה המתוקה, תכננה כבר תכנונים. (אם יש לכם לפחות בת אחת, התברכתם כי אין על בנות בעולם!) (בעצם, מצד שני, עדיף רק בת אחת, כי כשמגיעות הטענות והביקורת, עדיף שזה יהיה במנה קטנה)

בקיצור, היא ביקשה לשריין את הערב שלפני. אמרה הפתעה ליומולדת. לא גילתה למה.

אבל חוץ מזה לא היתה תכנית לכלום וגם לא ממש התחשק לי.

הבן הגדול שלי אורי טס לפורטוגל כמה ימים לפני והכריז שלא יהיה ביום ההולדת שלי כי הוא חוזר יומיים אחריו. אמרתי:"מה?" אמר- "נו אמא אל תעשי עניין, אנחנו נוסעים בנובמבר לסיציליה נחגוג לך שם" (נו, טוב, צודק)

בקיצור הגיע הערב שלפני יום ההולדת. נעה ביקשה שנגיע ב19:00 לתל אביב. אופק בני הקטן (בן 19. 194 ס"מ. קטנצ'יק) הכניס את היעד לוויז ונהג. אני לא ידעתי לאיפה.

הגענו ל #טייגר_לילי בשרונה. (היה טעים!) בסוף הארוחה, עדיין יושבים סביב השולחן, אני שולחת לאורי (הבן הגדול שבפורטוגל) תמונה שלנו מהמסעדה.

שואלת אותו: מה נשמע, מתכתב איתי, אומר שהם אוכלים במקדונלד ומבלבל לי את המוח על איזה חנות לקופסאות שימורים של סרדינים. אני מסיימת להתכתב איתו, מרימה את הראש ורואה שנעה מצלמת אותי, בזווית העין אני רואה, יושב אחריה, מצטופף, אורי! הקטע המדהים הוא, שלוקח למוח כמה רגעים להבין סיטואציה לא צפויה. הייתי בשוק. זה היה מאוד מרגש. ומשמח. והבנות בשולחן (אחיינית שלי מתוקה גאיה, נעה המופלאה ואנוכי) בכינו מהתרגשות. טלהנובלה זה כלום לעומת מה שהיה שם.

בקיצור, אחרי הקיצ', נסענו לבית החיל להופעה של #אודי_כגן. כאבו לי הלסתות מרוב צחוק. הופעה חובה לבריאות הנפש.

למחרת בבוקר קמתי ב5:30 עם אנרגיות שיא! (לא יודעת מאיפה זה בא) ב 7:00 יצאתי להליכה בים היה אפרורי ומעונן וים מדהים!

חזרתי ב8:00 לבשל לצמחונית ולקרניבור (לא אהיה שישי-שבת ואי אפשר להשאיר את התינוקות ללא אוכל. כל אחד עם הסיבות המוצדקות מאוד שלו, לדעתו. עובד יופי על המצפון שלי) ולהכין ארוחת בוקר יומולדת לעצמי עם המשפחה המורחבת. היה כיף ומשמח השארתי להם לנקות. (יש גבול לכל תעלול, כמובן שהיה איזה פרצוף, אבל לא'כפת לי למדתי להתעלם כשבא לי)

ויצאנו, אחותי ואני לאסוף את דנה ושלומית.

יצאנו לדרך.

טיול עם השלישיה הזו, זה צחוק מההתחלה עד הסוף. כולן מצחיקות, בנוסף האינטקראקציה ביננו, יוצרת אפילו יותר אפיזודות ומצבים מצחיקים, בלתי ניתנים לעצירה.

הגולן מהמם למרות שעדיין האחו שלו צהוב, יחד עם זאת, הירוק של העצים, ההרים, הגבעות, המרחבים, תחושה שלא ניתן לתאר. צריך להיות שם כדי להבין. (זה קצת כמו ליצור אווירה בעיצוב. זה לא קל או פשוט להסביר את זה, כשזה נמצא זה עושה את כל ההבדל)

אני אוהבת גם את המדבר. אבל הירוק הזה והקרבה לשמיים עושה לי את זה יותר.

עצרנו בדרך לתצפית, פיפי בשטח (הבנות הן כמו הבנים, מצלמות אותך עושה פיפי. אין לזה מרפא וגם לא תקבלו תמונות אז אל תבקשו), הרמת כוסית קטנה וממשיכים.

נקסט סטופ- #מפקדת_הקצינים_הסורים. מבנה המפקדה נטוש, מקושט בציורים וכתובות גרפיטי.

בפעם הבאה אני מגיעה לשם עם תרסיסים ועושה ציור אחד בעצמי. ממליצה גם לכם לבוא מצוידים. עושות כמה תמונות, פוזות של בנות וכאלה וממשיכות לאכסניה.

בדרך נזכרות שרעבות.

(אני רק רוצה לציין, שהיתה בגדול, רשימה של מעיינות ועגלות קפה שתכננו לעצור בדרך. שום דבר ממה שתכננו לא יצא לפועל. רק שתדעו. הכל קרה תוך כדי תנועה והיה פשוט נפלא!)

יאלה נעצור בקופי ענן בהר בנטל. גם נקודת תצפית וגם נאכל.

הגענו בדיוק שסגרו את המטבח.

בדקנו בגוגל איפה פתוח. ענו לנו לטלפון במסעדה של #נסיבה_סמארה אוכל ביתי דרוזי בכפר בוקעטא. אמרו לנו שנאכל לקחת -take away, מכיוון שהם לקראת סגירה. הגענו ולקחנו עלי גפן ממולאים וכרוב ממולא, חומוס, לבנה, וסלט תרד, פיתות עיראקיות וכאלה עם עשבים. תקשיבו, האוכל היה טעייייים ממש! מאוד ממליצה. תזכרו את המקום הזה ותלכו לאכול שם כשתהיו ברמת הגולן. אנחנו בהחלט נחזור לשם. לקחנו את האוכל והגענו לאכסניה. זכרנו שאמרו לנו שיש שם מטבח מצויד ושולחנות אוכל לשמוש האורחים.

#האכסניה

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי באכסניה. אולי בגיל תיכון, צבא.... ההמלצה על #golan_heights_hostel התגלתה כבחירה נפלאה ומפתיעה. חברים רוכבי סוסים התארחו בה בעבר והמליצו מאוד. גם מבחינת התנאים, הניקיון, הקישוטיות, הסגנון והאנשים המתארחים בה. מגבלת גיל מ 18. היו שם בני עשרים פלוס עד 50- פלוס. אנשים נחמדים, נעימים, גם מארצנו וגם תיירים. #ליעד שקיבל אותנו ומנהל את המקום היה מקסים. תבקשו ממנו את מייל ההמלצות שלו לפני הגעתכם, זה ימקד אתכם באטרקציות השוות יותר.

בערב הלכנו ליקב תל שיפון. ראינו פרסום מפתה מאוד לערב יין וצפיה בכוכבים. לא מומלץ. התחרטנו. קצת קלקל לנו את הערב. בדיעבד אם היינו נשארים עם האלכוהול שלנו באכסניה (יש להם סאונה יבשה) במזג האוויר הקריר שהיה שם בערב, היינו נהנות הרבה יותר. (בפעם הבאה!!)

למחרת שתיים מהמשקימות להתעורר העירו אותנו (אחרי שהתאפקו יותר משעה) ב"יאלה קומו כבר כמעט 8:30!" ולא היתה ברירה אלא לקום. נשארו לנו קצת פיתות עירקיות מיום אתמול וגם קצת לבנה וחומוס, קנינו ריבה באכסניה ושתינו קפה.

אפשר להזמין ארוחת בוקר בתאום עם ליעד, מראש, ועדיף בבוקר שלפני. בערב זו לא התראה מספיק ארוכה. ניסינו. יש גם על זה סיפור מצחיק. אני קצת מסננת אחרת לא נגמור את זה.

יצאנו לסיבוב רגלי ביישוב אודם, מקסים שם מלא צימרים, נראה לי שנחזור כמה פעמים בחורף הזה... אפילו קטפנו ואכלנו תפוחים קטנים ומתוקים ישר מהעץ.

יצאנו ל #גובה_הגדולה_ביער_אודם (ג'ובה)

עשינו סיבוב, קצת שטויות (טקס חלוקת מתנות. אין, בנות לא יכולות בלי.) והמשכנו ל #עין_זיוון שם חשבנו שנספיק ל #mattarello המקום עם הקראוסונים הכי טעימים ברמת הגולן אבל הם בדיוק סגרו. תבדקו מתי הם פתוחים, כי זה כנראה שווה ביותר על פי המלצות.

אז המשכנו ל #יקב_פלטר.

(מזמן לא שתינו איזה כוסית).

עכשיו תקשיבו טוב: אני חובבת יין. מבקרת בלא מעט יקבים. איך לא הייתי עד אתמול ביקב הזה, זה נפלא מבינתי. כן שתיתי את היין שלהם ומעולם לא היתה נפילה. כל יין, בול פגיעה. לטעמי.

קיבלה אותנו מוזיקה כיפית, נעימה, שעושה חשק לזוז (בלי לדפוק את האוזניים ואת העצבים). המקום היה מלא, יחד עם זאת נמצא לנו מקום. טעימות חופשי, ללא הגבלה. ללא תשלום. אין דברים כאלה בארץ! אתם יכולים להזמין בתשלום פלטת גבינות עזים נפלאות, מעשה ידיה של בעלת הבית. הבעלים עצמו עובד במקום ובנותיו המתוקות והמקסימות גם. אנחנו כנראה היינו קצת יוצאות דופן בנוף, (כאילו דא) כי מיד התלהבו מאיתנו ואמרו לנו כמה אנחנו יפות ומדליקות (מיד נהננו יותר)

אכלנו כמו חזירות. (בכל זאת, עברו רק שעתיים מאז ארוחת הבוקר. אני מקווה שלא פגענו ברושם המלאכי שיצרנו)

היין טעים טעים. כל מה שטעמנו. יש שם שת"פ עם עוד מטבח שמוציא סלטים ועוד כל מני דברים. יש שם דוכן מעדניה משובח, ועוד כל מני חפצים שלא באמת צריך, אבל מי שחייבת לעשות שופינג בכל מקום תמצא בה עניין. הכל בטוב טעם. כיף אמיתי!!! מומלץ מומלץ מומלץ!! קנינו כמה בקבוקי יין משובחים , וגם- ממרחי כמהין, נרות ריחנים, צלוחית עץ לבר סבון, תפוצ'יפס אורגני. שטויות, נו.

משם יצאנו שבעות, מבושמות קלות, לחפש לנו מה?

_קינוח כמובן.

בדרכנו לאכזיב.... המשפחה של שלומית וחבריהם עושים שם קמפינג. (היא שכחה את זה כשהזמנו את הסופ"ש. קצת רחפי הפיה שלנו).

אז קארן פתאום אמרה שבא לה כנפה. לי התחשק קפה. לא יכולתי להכניס פרור נוסף.

מיד התקשרנו אל אורי (הבן חבר הטלפוני שלי) (הוא שירת בהר מרון) ושאלנו- איפה אוכלים פה את הכנאפה הכי טוב? -"בחורפיש אצל #קפה_נסים" הגענו אליו. שתינו קפה מבושל. אכלנו כנאפה ועוד משהו מיוחד- כדורים כאלה משערות קדאיף ממולאים בגבינת ריקוטה, שאשתו של נסים מכינה בסופי שבוע. טעים למות אבל לא זוכרת איך קוראים לזה.

אכלנו הכל.

גם אני.

לא נשאר כלום.

נסענו בדרכים יפהפיות כל הדרך עד לחוף של אלי אביבי. אני לא מפסיקה להתפעל מהנוף.

היה סופ"ש יומולדת נפלא וקסום. תודה לכן אהובות שאתן משביחות את חיי קארן הורוביץ Dana Ayalon שלומית לוי אוהבת אתכן מאוד מאוד

*הסיפור הזה הוא בכלל בשבילי. כמו ספר זכרונות. שיהיה לי. אם נהנתם, זה רק בונוס שלי.

חג שמח!

#סעו_לטייל_ברמת_הגולן